טאו תשואות ע"מ ואח' נ' בן דב ואח'

החלטה

הבקשה

בין בנק לאומי לישראל בע"מ ("הבנק") לבין המנהל המיוחד מתנהלים מספר הליכים בקשר עם בקשות הבנק למימוש שעבודים שרשמה החברה לטובתו, ולמינוי כונס נכסים מטעמו לצורך כך. המנהל הזמני מתנגד לבקשות אלו, ועותר לקבוע כי אחדים מהשעבודים חסרי תוקף, בן השאר משום שניתנו להבטחת אשראי ספציפי שנפרע. במסגרת הדיון במחלוקות התחלתי בשמיעת עדויות של מצהירים מטעם הבנק, וקבועות לפניי שתי ישיבות לשמיעת ראיות בחודש הקרוב.

הבקשה שלפניי היא בקשת הבנק לסעד עזר בבקשות העיקריות, שבה הבנק מבקש להורות למנהל המיוחד למסור לו את כל החומר שברשותו, הקשור ביחסים שבין החברה לבין הבנק, בשים לב לשאלת תוקפם של שעבודים.

לפני הישיבה האחרונה, שהתקיימה בחודש יולי ש"ז, איתר המנהל המיוחד ארכיב ובו 185 קלסרים של החברה, שבהם מסמכים הקשורים ביחסים שבין החברה והבנק. בעקבות זאת פנה הבנק למנהל המיוחד, בבקשה להמציא לו את החומר הקשור ביחסי החברה והבנק, כדי שהדיון יתנהל "בקלפים פתוחים". המנהל המיוחד השיב כי המצאת החומר עלולה לחבל ביכולתו לערוך חקירות שהחל בהן, שעל כן סירב להמציא את החומר המבוקש. מכאן הבקשה שלפני.

עיקר טענות הבנק

לטענת הבנק, המסמכים דרושים לו לצורך הדיון בשאלת תוקפם של השעבודים, שאותם הוא מבקש לממש. המסמכים הללו משמשים את המנהל המיוחד בהכנת טענותיו, ועשויים לשמש אותו כראיות לכשיישמעו טענותיו. לא יעלה על הדעת שהחומר הנדרש לא יועבר לבנק. הכלל הוא שגם בהליכי פירוק יש לגלות מסמכים, וכלל זה חל גם על מפרק או נושא תפקיד אחר. כך אכן הורה בית המשפט העליון והורו בתי המשפט המחוזיים בכמה מקרים שמאזכר הבנק. עוד מפנה הבנק לספרו של ד"ר יורם דנציגר, הזכות למידע אודות החברה, 2000, שם קובע המחובר המלומד, על יסוד פסק הדין בע"א 2907/90 מיכלמן נ' זיו ואח', פ"ד מו(4) 725 (1992): "כיום שולטת הדעה לפיה פתוחים עדויות החוקרים וממצאי החקירה לעיונו של כל אדם", וכי "יש חשיבות שאינפורמציה המצטברת על ידי המפרק תהיה גלויה לעיני הציבור ...". כן מדגיש הבנק כי מדובר במסמכים שנוצרו במשך שנים, ושמסתמא היו מעורבים בהם פקידים רבים ושונים של הבנק. הצגת מסמך שלא היה ידוע לבנק, קודם לחקירת פקיד מטעמו בחקירה שמנהל המנהל המיוחד, או לחקירה בבית המשפט במסגרת בקשת הבנק, עשויה ליצור יתרון לא הוגן למנהל המיוחד, עקב כך שאותו פקיד לא יזכור את המסמך או את תוכנו, ויתקשה להתמודד עמו.

עיקר טענות המנהל המיוחד

המנהל המיוחד גורס כי אין לבנק זכות עיון במסמכים, כל עוד לא סיים המנהל המיוחד את החקירות שהוא עורך, והגיש את ממצאיו לבית המשפט. כך בעניינים אזרחיים רגילים, ועל אחת כמה וכמה בהליכי פירוק, שבהם מקיים המנהל המיוחד חקירות בשאלות הקשורות בקריסת החברה ותוקפם של השעבודים. לפי הודעת המנהל המיוחד, הוא מצא את המסמכים שבהם מדובר בארכיב, במסגרת החקירה שהוא מנהל, ואין לבנק זכות לעיין בהם בטרם יפורסמו ממצאי החקירה. המצאת המסמכים לפני החקירה תחבל בחקירותיו קשות. הדין וההלכה הפסוקה מאפשרים עיון בממצאי חקירה רק לאחר סיומה, בין אם מדובר ב"חקירה פרטית" (סעיף 288 בפקודה) ובין אם מדובר ב"חקירה פומבית" (סעיף 298 בפקודה). החקירות הללו מיועדות להקדים הליכים לפי סעיפים 373 – 377 בפקודה, שהם הליכים אזרחיים הנושאים אופי פלילי, ושהעובדות שביסודם עשויות להקים גם אחריות פלילית. אין מקום אפוא לאפשר גילוי חומר שעליו מסתמך המנהל המיוחד בחקירותיו קודם לסיום החקירות. עוד נטען כי לכלל בדבר משחק בקלפים פתוחים יש יוצא מן הכלל, והוא כאשר גילוי מוקדם עלול לפגוע בגילוי האמת. כך בענייננו, שבו מוסיף וטוען המנהל המיוחד כי הבנק והחברה עשו יד אחת בכל הקשור בשעבודים, וכי מתעוררות גם שאלת כשרותן של עסקות היסוד שמכוחן נוצרו השעבודים ותרומתן לקריסת החברה. החקירות בענייננו מעוררות שאלות של מהימנות, שעל כן גילוי מוקדם של מסמכים עלול לפגוע בחקירות. גם סירובו של הבנק לאפשר חקירות של פקידיו מעלה תמיהות מחשידות. דומים הדברים גם לגבי מסמכים שהבנק טען שלא שמר עליהם, ורק לאחר שהמנהל המיוחד גילה אותם הודיע הבנק כי מצא אותם. עוד המנהל המיוחד מניח כי המסמכים המבוקשים אמורים להימצא בידי הבנק שהרי נעשו בעצה אחת עמו.

המנהל המיוחד הציע כי הבנק יעיין במסמכים לאחר שיוגשו ממצאי החקירה לבית המשפט, כאשר בינתיים יידחו הדיון וההכרעה בשאלת תוקף השעבודים.

עיקר תשובת הבנק

הבנק מלין על שינויים בטענותיו של המנהל המיוחד, שהתחיל בשאלת תוקפם של השעבודים, ועתה עבר לשאלת כשרותם ותרומתם לקריסת החברה. עוד הבנק מלין על טענותיו של המנהל המיוחד למעשי מרמה שהוא מייחס גם לבנק, בשיתוף עם בעלי השליטה בחברה. הבנק מסביר כי ביקש לקבל רק מסמכים הקשורים בתוקפם של השעבודים.

לטענת הבנק החומר שגילויו מבוקש איננו ממצאי חקירה, כטענת המנהל המיוחד, שהרי לא כל חומר שהגיע למנהל המיוחד חסין מגילוי, ובוודאי לא חומר שמצא המנהל המיוחד בארכיב החברה. הבנק אינו מסכים עם טענת המנהל המיוחד שהליכי החקירה מקדימים הליכים לפי סעיפים 373 – 377 בפקודה, שעל כן מדובר בחקירה העשויה להוליך לאחריות פלילית, או אחריות אזרחית בעלת גוון פלילי. אין ממש בטענת המנהל המיוחד שהוא מנהל חקירה מעין פלילית, ואם הוא סובר כך הרי שכבר גיבש דעתו ואין הוא אובייקטיבי. ממילא אין חקירות המנהל המיוחד מיועדות למטרה של איסוף ראיות לקראת הליכים משפטיים עתידיים. ושוב מדגיש הבנק כי המנהל המיוחד אינו חסין מגילוי מסמכים, וכי הבנק אינו מבקש ממצאים מהחקירה, אלא רק את המסמכים שהוא קשור בהם באשר לתוקפם של השעבודים.

אשר להצעת המנהל המיוחד, לדחות את מועד הגילוי, עד לאחר סיום החקירות שהוא עורך, טוען הבנק כי אין המקרה דנן מתאים לדחייה שכזו. אין חשש שבשלב זה, יאמץ הבנק גירסה שקרית, לאחר שכבר מסר את גרסתו המלאה עוד קודם לתחילת שמיעת הראיות. מכל מקום אין לדחות את דרישת הבנק מיניה וביה, ועל המנהל המיוחד לגלות המסמכים, ולכל היותר להצביע על מסמכים מסוימים שאותם הוא מבקש להחסות בשלב זה. הכלל המשפטי הוא שהחיסיון לא נועד להעניק יתרון דיוני, והחשש שחשיפה מוקדמת תגרום לפגיעה ביעילות החקירה שכנגד אינו מצדיק אי גילויו של מסמך. הבנק כופר מכל וכל בטענת המנהל המיוחד, שהמצאת המסמכים בשלב זה עלולה לסכל את חקר האמת, ומלין על טקטיקה פסולה שבה נוקט המנהל המיוחד. הבנק אף משיב בפרוטרוט לשאר טענותיו של המנהל המיוחד באשר להתנהגות הבנק ודוחה אותן אחת לאחת.

עמדת כנ"ר

כנ"ר סבור כי אין לבנק זכות מוקנית לעיון בחומרי חקירה של המנהל המיוחד, אלא לאחר הגשתם לבית המשפט, אך מששאלת תוקפם של השעבודים כבר מתבררת בבית המשפט, ומובאות ראיות ועדויות בשאלה זו, אין להימנע מגילוי מסמכים הדדי, וזאת חרף החקירות הנוספות שעורך המנהל המיוחד. עם זאת מהרהר כנ"ר בהצעה לאפשר למנהל המיוחד לסיים את כלל החקירות שהוא עורך, שאז אפשר יהיה למסור את מלוא המסמכים לבנק. בהקשר לכך חוזר על עמדתו שיש למנות כונס נכסים ייטרלי בבקשה למינוי כונס נכסים (בקשה 68), שמינויו יכול ויביא לויתור על הדחיפות בבירור תוקפם של השעבודים לעת הזו, ויאפשר את סיום החקירות.

עמדות הצדדים להצעת כנ"ר

לנוכח ההצעה שהעלה כנ"ר ביקשתי את תגובות הצדדים. הבנק מתנגד להצעת כנ"ר ועומד על בירור שאלת תוקפם של השעבודים, מסירת החומר הנדרש ומינוי כונס הנכסים. המנהל המיוחד מקבל את הצעת כנ"ר וחוזר על עמדתו שגילוי חומרי חקירה, ומסמכים שונים שגילה, יחבל קשות בחקירות שהוא עורך. באשר למינוי כונס נכסים חוזר המנהל המיוחד על עמדתו שהוא המתאים לתפקיד זה, וכי מינוי של כונס נכסים אחר עלול, בנסיבות מסוימות שהוא מפרטן, לפגוע בטענות של המנהל המיוחד כגון נגד בעל השליטה.

דיון הכרעה

אכן, בדרך כלל הדין עם הבנק בטענתו שעל המנהל המיוחד לגלות ולהמציא לו את המסמכים כפי שהתבקשו, לצורך ניהול ההליך בסוגיית תוקפם של השעבודים, אך כלל זה כפוף לשיקול הדעת המוקנה לבית המשפט שלא לגלות מסמכים גם בהליך אזרחי רגיל (רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ פ"ד נה(1) 515 (1999)). כדברי המשנה לנשיא השופט ש' לוין שם: "השאלה אימתי רשאי בית משפט להורות על דחיית העיון במסמכים למועד אחר, יכולה להשתנות לפי סוגי העניינים העומדים על הפרק, ולפי הנסיבות המיוחדות של כל ענין וענין, וקשה להשיב עליה בהינף קולמוס אחד". אין לדחות לחלוטין את טענת המנהל המיוחד, המתנגד לגילוי לעת הזו, עקב החקירות שהוא עורך. לבית המשפט שיקול דעת נרחב שלא לחייב את המפרק, ובענייננו את המנהל המיוחד, לגלות מסמכים שהוא נזקק להם בחקירות שהוא עורך, כל עוד לא סיים את החקירות והגיש את ממצאיו. ההתנגשות בין החקירות שעורך המנהל המיוחד, לבין הדיון בטענותיו נגד מימוש השעבודים, שבאשר לדיון בהן שיקול דעתו של בית המשפט מצומצם, הוא העומד ביסוד המחלוקת שלפניי.